אינדרה -
היה האל הפופולארי ביותר, אל לוחם ומלך האלים.
מתואר כבעל גוף ענק וחזק, זרועותיו רבות עוצמה כדי שיוכל להניף את כלי נשקו הידוע בשם וג'רה, נשק הרעם. שערו שחום ובטנו מלאה בשיקוי המשכר "סומה".
אינדרה הוא בן הרקיע והארץ וסיפורי מעלליו מיום היוולדו עוסקים ברובם ביריבותו עם אלוהות מסתורית יותר הנקראת ורונה, שהיה ככל הנראה שליט האלים, אולם אינדרה תפס את מקומו.

תאריו הנוספים של אינדרה:

שקרה – אדיר
שצ'יוט – בעל העוצמה
שצ'יפטי – אדון העוצמה
שטקרטו – בעל מאה הכוחות.

המיתוס העיקרי הנוגע לאינדרה מספר על מלחמתו בנחש ורטרה, שהיה בכיר הדרקונים ונצחונו עליו.

בניצחונו על הנחש יוצר אינדרה סדר בתוהו ומחולל את תהליך ההתפתחות. על ידי קטילת הנחש הוא הפריד בין היבשה למים, בין המחוזות העליונים לתחתונים, גרם לשמש לעלות במעשה בריאה בכל בוקר.

 

וישנו-
האל שמגן על העולם.
וישנו היה ידידו של אינדרה ובעל בריתו. הוא מתואר כנדיב, אינו אויב לאנושות ומעניק מחסדיו למאמיניו. וישנו הוא בעל כוח הקיום והחסד, הטרוד בנושאי רווחת העולם והסדר שבו. מסמל גם את האהבה האלוהית. היה מזוהה כעמוד התווך הקוסמי, מרכז היקום המוליך אל הרקיע ותומך בו.
בת זוגו היא שרי (הידועה גם בשם לקשמי), שהיתה אלת השפע והמזל הטוב.
לוישנו היו גלגולים רבים שמופיעים בכל פעם שנשקפת סכנה לעולם. גלגולים אלו ידועים בשם עשרת האווטרים ואלו הם:
מטסיה – הדג שמגן על האדם הראשון בזמן המבול הגדול.
קורמה – הצב שנושא על גבו את הר מנדרה ובימי המבול הציל אוצרות אלוהיים.
ורהה – חזיר הבר, מופיע כשהארץ מושלכת לאוקיאנוס בזמן המבול הגדול ושולה אותה מהמים.
נרסימהה – האדם-אריה. קטל את השד הירניקשיפו אשר עליו נאמר כי הוא חסין ממוות בידי אדם או אל ולא יכול למות ביום או בלילה. וישנו הפך לחצי אדם וחצי אריה ושפך את קרביו של השד בשעת דמדומים.
ומנה – הגמד. הציל את העולם מידי השד באלי.
פרשומרה – קטל את ארג'ונה בעל אלף הזרועות, בגרזנו.
ראמה – הצדיק. גיבור אציל רוח שנלחם ברוע הקיים בעולם.
קרישנה – מתואר כמאהב, לוחם ומלך. בן לוויתם של גיבורים.
בודהה – מוליך שולל את החוטאים ומעניש אותם.
קלקין – דמות של קץ הימים אשר יכונן עידן חדש. יופיע על סוס לבן, חרב בוערת בידו וידון את הרשעים למוות.

 

שיוה -
זוהי אחת הדמויות המורכבות ביותר מבין האלוהויות של הודו. מצד אחד הוא נוקם מלא זעם ומצד שני רועה נשמות. מצד אחד קשור ליוגה והתנזרות ומצד שני בעל היבטים ארוטיים.
שיוה הוא העוצמה שבכוח, אך אינו מתערב בפועל במנהגו של האדם. ידוע כרקדן שבריקודו מייצג את מחזור יצירתה והריסתה של הבריאה. הוא התגלמות האנרגיה של היקום.
שיוה אינו יורד לעולם אלא מתערב לטובת מאמיניו. הוא מביא חורבן והרס אך הוא גם בורא מחדש.
זוהי האלוהות שבה נפגשים הניגודים ומתמזגים לאחדות אחת. הוא מקור הרע והטוב גם יחד.
שיווה הוא יוגי סגפן שמעביר את נשות החכמים על דעתן מרוב תשוקה אליו, וגם איש משפחה מסור שלא חדל להתאבל על מות רעייתו האהובה סטי, וחייו עם אשתו השנייה פרווטי, גלגולה של סטי, רצופים מאבקי כוח, עליות ומורדות.
שיוה מתואר כבעל ידיים רבות : זוג אחד מבטא את האיזון בין החיים למוות, זוג אחר מבטא את ההתנגשות בין הטוב לרע. לגופו לבש עור של טיגריס וענד נחשים כתכשיטים. נשקו הוא הקלשון המשולש ובמצחו היתה עין שלישית וכאשר זו נפקחת בוקעת ממנה אש איומה אשר ביכולתה להשמיד את היקום.
האלות השונות של הפנתיאון ההודי מקובצות תחת השם דוי (האלה רבת הפנים) או מהדוי (האלה הגדולה).

דורגא – אלה לוחמת ששום לוחם אינו יכול לגבור עליה בקרב. תפקידה העיקרי הוא מלחמה בשדים המאיימים על יציבות העולם. כלי נשקה היו אלה, חרב וקלשון.

קלי – ידועה גם בשם פרווטי, בת זוגו של שיוה. תפקידה הוא להשמיד את השדים המאיימים על הסדר הקוסמי אבל היא עלולה להשתכר כל כך מהדם בשדה הקרב, דבר שיכול לגרום לה להרוס את העולם בעצמה. היא מתוארת כזקנה כחושה העונדת מחרוזת של גולגלות או ראשים כרותים וחצאיתה עשויה מזרועות כרותות, אולם מצד שני היא גם מסייעת למאמיניה להתגבר על פחדיהם.

ישנן גם אלות נוספות וביניהן:

סיטלא – אלת האבעבועות השחורות, אחראית גם למחלות עור נוספות.
מנסא – אלת הנחשים. הריטי וששטהי – אלות הלידה.
מלבדן יש גם את אלות הכפרים, שפולחנן כלל בדרך כלל קורבן בהמה עקוב מדם. אלוהויות אלו נתפסו כעצמאיות ובלתי ניתנות לשליטה.

ישנו גם האל גאנש – בנם של שיוה ופרווטי. זהו אל בעל ראש של פיל המשמש כאל החוכמה והשפע.