top of page

סיפור האל גנש

פעם אישתו של שיווה, פרבטי, יצרה דמות של ילד מתוך הזיעה והשמן שניגר מגופה והפיחה בו רוח חיים. היא ביקשה מהילד שישמור על ביתה בזמן שהיא רחצה את גופה במימי הגנגס. כששיווה רצה להיכנס לבית שעליו הופקד הילד, חסם הילד את הכניסה בגופו. בפרץ של זעם כרת האל את ראשו של הילד.

משחזרה פרבטי לביתה ונתקלה בגופתו של ילדה, התמלאה היא בעצב ויגון. רחמיו של שיווה נכמרו עליה והוא הבטיח לה בתמורה להחליף את הראש החסר. הוא שלח את שליחיו לכל קצוות הארץ לחפש ראש מתאים. הוא נתן להם הוראה מפורשת: למצוא תינוק ישן שפונה לכיוון צפון ולקחת את ראשו. השליחים מצאו תינוק של פיל בתנוחה המתבקשת והביאו את הראש לשיווה שחיבר אותו לגופו של הילד המת. כך נוצר גנש, בנה של פרבטי, חצי אדם חצי פיל. ככל שעבר הזמן, שיווה חיבב את גנש יותר ויותר ויום אחד הפך אותו למנהיגם של ה ganas – משרתיו האישיים של שיווה. מאותו הרגע הם נקראו גאנאפטי. כך הילד בעל ראש הפיל קיבל את השם גנשה (בהודית : מנהיג).

מאז ימי הביניים המוקדמים, גנשה נחשב לאל המזוהה עם מזל, הצלחה והתגברות על קשיים וכיום הוא נחשב לאל מאד פופולארי בהודו. ניצב בשערים ועל דלתות ופונה לכיוון הזריחה. ההודים מזהים אותו גם עם חוכמה וידע והוא הפטרון של המלומדים והאומנים. על פי המסורת, הסופר Vayasa הקדיש את האפיקה של ה Mahabharata לגנשה שכתב אותה בעצמו.

תפילות לגנשה מתבצעות בתחילתם של טקסי ה puja , בטקסים של  מחזוריות כמו נישואים, בכניסה לבית, לפני קרב או בכל פעם שנתקלים בקושי בחיים. במערב הודו חוגגים לו פסטיבל שנתי שנמשך 10 ימים שנקרא צ'טורטי, וביום האחד עשר מוציאים את הפסל לרחוב ומוליכים אותו בשיירה אל הים או הנהר.

לגנשה יש שתי נשים: את רידהי שפירושה שגשוג ואת סידהי שפירושה הצלחה. 

גנשה מצטייר במיתולוגיה כבעל עור אדמדם, ולידו עכברוש. בעל שנהב אחד בלבד שבא לסמל את אחדות הבריאה, איתו מספרים שכתב את אפוס המהבארטה. יש לו ארבעה ידיים, האחת אוחזת במקל או גרזן, השנייה בחבל, והשלישית בקערת ממתקים. היד הרביעית פרוסה לפנים ועל פי האמונה הוא משתמש בה כדי להעניק ברכה והגנה למאמיניו.

ערב אחד רכב גנשה על כלי התחבורה שלו שהוא עכברוש, השניים נתקלו בנחש למראהו קפץ העכברוש בבעתה והפיל מעליו את האל. מעוצמת הנפילה על הקרקע נפתחה כרסו הגדולה של גנשה וכל הקרביים יצאו החוצה. הוא אסף אותם חזרה ולקח את הנחש וקשרו כדי להחזיקם בבטן. צ'אנדרה - הירח שראה את כל התקרית פרץ בצחוק אדיר וגנשה שנעלב קשות תפס את אחד מניבי הפיל שלו והשליך אותו עליו בחוזקה. בכך הוא קילל אותו שבמקום לזרוח באור מלא מעתה יהיה בתמורה נצחית, מריק לשלם וחוזר חלילה.

פעם אחת שיווה ופארבטי ביקשו מגנשה ואחיו קרטיקיה לעשות תחרות ביניהם ולראות מי יוכל להקיף את העולם שלוש פעמים ראשון. אחיו מיהר לעשות זאת אך התפלא למצוא את אחיו במקום לפניו. גנשה טען כי בשבילו הוריו הם כל העולם והוא פשוט הקיפם שלוש פעמים רכוב של עכברו. הוא ניצח במירוץ.

אַיֶיפּה

שם בדרום הודו חיו להם המהרג'ה ואישתו, זוג מקסים וחשוך ילדים. ראו האלים את טוב ליבם של בני הזוג ואת מבוקשם הרב לילד. כיוון שהיו אנשים טובי לב החליטו האלים ליצר עבור הזוג ילד מתוך לבבותיהם, וכיוון שהאלים לא יכלו לגלות שזהו ילד אלוהי, הם החליטו להניח אותו ביער במקום שהמהרג'ה יראה, וכך היה. בוקר אחד הלך המהרג'ה כהרגלו לצוד ביער ולפתע שמע קול של תינוק בוכה. כאשר ניגש לראות על מה המהומה גילה תינוק שוכב לבדו תחת עץ. לקח המהרג'ה את הילד איתו לארמונו, ומשלא לא נמצאו הוריו של התינוק, החליט לאמצו. הוא ואשתו שמחו מאד ולמרות שלא ידעו שזוהי מתנת האלים אליהם, הם הודו לאלים על הנס שנקרה בדרכם. הם כינו את הילד "אַיֶיפּה". כאשר גילה יועצו המרושע של המלך שמעתה יש למהרג'ה יורש עצר, החמיץ ליבו השטני. הוא החליט שעליו להיפטר מהילד וכך יוכל לזכות בכתר בעצמו. הימים חלפו בארמון השליו ובמלאות 13 שנים לנער, המהרג'ה חלה מאוד. לארמון הגיעו רופאים ומכשפים מכל האזור אך לא נמצא מרפא למלך. היועץ המרושע החליט לטמון מלכודת לאַיֶיפּה. הוא הזמין מכשף אשר אמר למלך שרק אם ישתה חלב נמרים הוא יינצל, זאת כיוון שאיש לא יסכים להקריב עצמו לכזאת משימה, אלא רק בנו, שבעזרת אהבתו לאביו יוכל לבצע את המשימה. כמובן שהיועץ תכנן את המזימה כי ידע שאין איש אשר יוכל להביא חלב מנמרה ולהישאר בחיים, זה פשוט בלתי אפשרי. לתדהמת הכל אַיֶיפּה קיבל על עצמו את המשימה. לפני שעזב את הארמון אמר אַיֶיפּה הצעיר לאביו ולכל אנשי הארמון "אתם עוד תראו ש'הכל אפשרי' כשיש אמונה אמיתית וצדקה בדרך". בדרכו ביער הגדול, פגש שבעה אנשים עומדים על אם הדרך. שאל אותם אַיֶיפּה למעשיהם ביער, והם ספרו לו על אביו ואמו האמיתיים והוסיפו שהוא בעצם יצירת ידי האלים ולא איש רגיל. הם גם אמרו שהם באו מהשמים כדי לעזור לו, וכאשר ישלימו את משימתם להציל אנשים מידי היועץ המרושע, יהיה עליו לחזור אתם אל ביתו האמיתי. מיד הפכו האלים לשבעה נמרים גדולים, אַיֶיפּה עלה על גבו של אחד מהם וכך הם הלכו לעיר. משהגיעו לפתח העיר ברחו כל העוברים ושבים מהנער הצעיר שרכב על נמר כשהוא מלווה בקבוצת נמרים. כאשר נכנס אַיֶיפּה רכוב על נמר לחדרו של המהרג'ה, גם המהרג'ה פחד מאוד ולא הבין לפשר הדבר, אך מיד הפכו הנמרים לדמויות אנושיות. אַיֶיפּה הסביר למהרג'ה מי הוא ומהיכן הגיע, וסיפר לו על התכנית של יועצו המרושע. כמובן שהוא גם דאג לרפא את המהרג'ה טוב הלב. מאז ועד היום שמו של אַיֶיפּה ידוע בכל אותו אזור של הודו והאנשים כולם מאמינים באלוהויות ובכך ש"הכל אפשרי".

bottom of page